החלטה בתיק ע"מ 3568/09

העורר נעצר עד לתום ההליכים. נגד העורר הוגש כתב אישום לפיו הוא מואשם בידוי אבנים לעבר כלי רכב. על פי האמור בכתב האישום בחלק מהמקרים נפגעו כלי רכב.

העורר טוען בערר כי גילו הצעיר מצדיק את שחרור, כמו כן מפנה הסנגור הנכבד לעובדה כי העורר נעצר על ידי המשטרה, נחקר, הודה בידוי אבנים, ושוחרר. רק לאחר מכן נעצר שוב, ועל החלטה זו מוגש הערר.

אם הבנתי נכונה טענה זו, הרי הסנגור טוען שמכך ניתן ללמוד שאין סכנה להימלטות מאימת הדין.

הסנגור הנכבד הגיש לי אסופת פסיקה להוכחה כי קטינים המואשמים ביידוי אבנים משוחררים.

התובע הצבאי התנגד לבקשה וציין את המסוכנות הרבה שביידוי אבנים לעבר כלי רכב בתנועה.

כבר פסקנו לא אחת, כי יידוי אבנים לעבר כלי רכב נוסעים טומן בחובו סכנת חיים לנוסעים ברכב וממילא מעשים אלה מעידים על מסוכנות רבה המצדיקה לרוב מעצר עד לתום ההליכים.

נכון, מאידך, כי לעיתים כאשר מדובר בקטין או בנסיבות מיוחדות, נבחנו ואף אושרו לעיתים חלופות מעצר. משכך עלינו לבחון את נסיבותיו של תיק זה ועורר זה.

העורר יליד אוקטובר 1994, דהינו כבן 15 שנים. מדובר בקטין, אם כי אינו בגיל אליהם התייחסה מרבית אסופת הפסיקה שאותה הגיש הסנגור, שנגעה לקטינים בני 13-14 .

מנגד הוצגו בפניי מספר החלטות ביחס לקטינים בגילאים 15-16 ומהם עולה הלכה ברורה כי כאשר מדובר בצעירים בגילאים בגיל הזה אשר מיידים אבנים מספר פעמים הרי, יש עילת מעצר ואין להסתפק בחלופת מעצר נוכח המסוכנות, ראה ע"מ 3494/09 וההחלטות המאוזכרות שם. אציין כי כאשר הורו על שחרור קטינים היה מדובר על קטינים בני כ- 13-14 או מקרים חריגים כאשר דובר על יידוי אבנים חד פעמי.

במקרה שלפניו טוען הסנגור כי אין כל סכנה הצפויה ממעשי העורר, אלא שהראיות בתיק מוכיחות את ההיפך מכך. אכן העורר נעצר פעם אחת ע"י המשטרה, נחקר ושוחרר אלא שקריאת ההודעה שמסר במשטרה מלמדת כי הודה במקרה אחד(!) של יידוי אבנים. התובע הבהיר לי כי כאשר מדובר במקרה אחד, ביחס אליו הייתה רק הודיית הנחקר, ומבלי שבידי המשטרה "דבר מה נוסף", בצדק נהגה המשטרה עת שיחררה את העורר.

אלא שבמעצרו השני ולאחר שנצטברו נגדו ראיות לכאורה של מפלילים, הודה העורר בשמונה מקרים של יידוי אבנים, ונצברו נגדו ראיות נוספות וממילא החשש להימלטות מאימת הדין הפך ליותר משמעותי. אין ספק שמי שמיידה אבנים בשמונה אירועים הנפרסים לאורך זמן מעיד, הדבר כי לא מדובר בטעות חד פעמית, אלא כי מדובר במי שלכאורה חוטא ושב וחוטא, ולציבור נשקפת סכנה של ממש ממעשיו.

בנסיבות אלה אין מקום לבחינת חלופות מעצר, נוכח הסכנה הברורה והמפורשת ממעשיו.

גם הפניה לפסיקה בישראל ביחס לבחינת חלופות מעצר אינה רלוונטית לאור נסיבות האזור. כבר הערנו לא אחת שחוק המעצרים, אינו חלק מהחקיקה באזור, ועל אף רצוננו ללכת בדרך פרשנית לאורו, הרי עדיין אין להתעלם מהנסיבות הייחודיות באזור, לרבות הקושי באכיפה של תנאי שחרור ממעצר, חשש להימלטות מאימת הדין, ורמת המסוכנות ביחס לסוגי העבירות והיקפן.

משכך לא כל חלופת מעצר האפשרית במדינת ישראל אפשרית וישימה באזור.

סוף דבר הערר נדחה. נוכח גילו הצעיר של העורר והעובדה כי ניהולו של תיק זה אינו סבוך, ראוי כי יקבע לו מועד מהיר לשמיעה.

ניתנה היום, 15 בדצמבר 2009, כ"ז בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

 שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: